א הפרדה בין יין ליאנג. שמים וארץ. שמיים ־
יאנג, ארץ ־ יין. זיהוי שני הכוחות.
ב תנועה של הפכים: הידיים עולות זו פעולה
לכאורה של יאנג לעומת הידיים שיורדות
בחלק השני של התנועה, לכאורה יין. אף
על פי שלהוריד ידיים זה אותו מאמץ כמו
להוריד אותן שכן נדרשת אטיות ושליטה בשני
הכיוונים.
ג התנועה למעלה לכיוון השמיים שהם יאנג
עם גב כף היד שהוא החלק הייני של כף היד
בלחימה. וירידה למטה לכיוון הארץ שהיא
יין עם פנים כף היד שהיא יאנגית בלחימה.
ולהיפך ברפואה. לימוד של פרדוכסים והנעה
של צ’י באמצעות תרגול של ניגודים.

ד לימוד של הפרדה בין יין ויאנג בנשימה. תנועה
שנשתדל לקחת בה אוויר בעלייה ולהוציא
בירידה. ידיים עולות פעולה של יאנג פתיחה
והגדלה של שטח בית החזה בזמן של שאיפה
שהיא פעולה יינית וההיפך בירידה של הידיים
שהיא פעולה יינית עם הוצאת אויר שהיא
פעולה יאנגית. מה שאומר שהשאיפה היא
טבעית ויש לה אורך קצר יחסית לנשיפה שהיא
בעצם הפעילה ותהיה ארוכה יותר.
ה לכאורה תנועה שזזה רק למעלה ולמטה ללא
תנועה של המרכז. השימוש במרכז הבטן
התחתונה ־ טאן טיין ־ לפעמים מובן בטעות
כתנועה לצדדים בעוד שקיום הטאן טיין
והשימוש בו לא תלוי בכיוון מסוים ואף לא
בתנועה או בחוסר תנועה.

ו עיקרון תנועה על–ידי הרצון והמחשבה להבדיל
מתנועה פיזית בלבד. לחץ או משקל על הגוף
לאורך זמן יוצר ההתנגדות ומתח של השרירים
לכיוון המנוגד. את המתח הזה הגוף זוכר ובזמן
שחרור של הלחץ הזה הגוף ימשיך את אותה
פעולת התנגדות, מה שייתן לנו הרגשה של גוף
יותר קל, כמו תחושה של ריחוף קל. ואם אותו
לחץ היה למשל רק על יד אחת, מששוחרר
הלחץ הזיכרון של המתח הנגדי של היד יגרום
לה לנוע כאילו מעצמה לאותו כיוון ממנה
הופעל עליה הלחץ.
את התחושה הזאת והזיכרון הזה של הגוף אפשר
לתרגל ולהגיע לשליטה גדולה בו כשהשאיפה
לבצע את זה לכל אורך הקאטה. כך שנתקרב
למצב של ־ לא אני עושה את הקאטה אלא
הקאטה נעשית ולי נשאר לצפות וליהנות
ממנה. מה שיקרב אותנו להבין את הרעיון
המרכזי של WEI WU WEI עשייה באי עשייה.
הרעיון הזה חשוב להבנה של תזמון במיוחד
בתזמון של לחימה. אם אני צריך לעשות את
התנועה זמן התגובה הוא ארוך לעומת אם
התנועה נעשית מעצמה. לנוע כשאני דוחף
דורש החלטה, עשייה וזמן, כשאני נמשך רוב
הדברים הם תוצאה.
מתי לעשות ומתי לתת להיעשות.
כוונה יוצרת מציאות.
ז תוצאה ־ תנועה במים. ציפה, שלווה, הנאה,
חוסר משקל, ריחוף.
הוצאת כוח קדימה מתנועה שזזה על ציר אנכי.
הגוף עולה ויורד על ציר אנכי היישום של
התנועה הוא על הציר האופקי.
ח יישום של העקרונות על התנועה נותן לנו את
האפשרות להבדיל בין תנועה של טאי צ’י לבין
טאי צ’י. תנועות של טאי צ’י עם עקרונות של
קרטה ייתן לנו קרטה, תנועות של קרטה עם
עקרונות של טאי צ’י ייתן לנו טאי צ’י. כדי
לאחד צריך לחבר בין התנועות לעקרונות.
אם לא חיברתי יש לי תנועות של טאי צ’י אם
חיברתי יש לי טאי צ’י.
אם חיברתי עקרונות לגוף הפכתי לאדם.

ט שמיים נותנים האדמה מקבלת.
י תנועה של יין. הגנתית באופייה עולה לכיוון
היאנג של השמיים.
הטאי צ’י כאומנות הגנתית בוחרת להתחיל
בתנועה הגנתית שיכולה להתהפך לתנועה
התקפית לפי הצורך מה שמדגיש את הבחירה
המודעת בתנועה הגנתית.
הטאי צ’י נשען ישירות על הפילוסופיה
הטאואיסטית שדוגלת בהשתלבות עם הסביבה
ללא מאבקים. לכן השאיפה, גם בעימות כפוי,
עדיין לנסות ולפתור אותו בדרכי שלום והגנה
עצמית ולא בהגנה התקפית. הדאואיסט יראה
בטיפוח העצמי, כפי שמגדיר קונפוציוס, כדבר
הראשון במעלה של איש המעלה בהנחה שאדם
יותר נעלה ידאג לסביבה בצורה יותר טובה.
לוחם הטאי צ’י רואה בתוקף אדם בעל מזל
רע, אדם שנושא איתו מחלה שמתפרצת
כתוקפנות. לוחם הטאי צ’י יראה את ההתקפה
כזכות שנפלה בחלקו לטפל באותו אדם לכן גם
ינסה לבלום את ההתקפה באמצעים מנטאליים
קודם ורק אם נכשלו יעבור לאמצעים פיזיים
שגם בהם יעדיף לעשות שימוש באומנות
הצ’ינה ( CHIN NA ), אומנות האחיזה
והשליטה שמשתמשת בנעילות ובנקודות לחץ
כדי לנטרל התקפה. במקרה יותר קשה ישנם
טכניקות קשות באופיין שנתנות לשימוש
במקרים קיצוניים. כמובן שדברים אלה רצוי
שלא יבואו לידי מימוש מה גם שהשימוש
בטאי צ’י כלחימה לא ידוע לרבים ובזמנים אלו
הוא הולך ונעלם לטובת שימושים אחרים של
טאי צ’י כמדיטציה בתנועה וכשיטה לטיפול
בריאותי עצמי (התעמלות).

יא השמיים מבטאים מקום עליון, מקום של
רוחניות. הסינים תמיד מנסים למקם מקדשים
על פסגות הרים כדי להתקרב לרוחניות הזו.
התנועה הראשונה כלפיי מעלה כדי לבטא
בצורה סמלית את הרעיון הזה ואת השאיפה
של התלמיד/אדם להתעלות מעל החומר אל
השמיים שמבטאים חיי רוח. אויר עולה ־ רוח
עולה. צ’י הוא קיטור, אדים ־ עולים למעלה.
האיזון בין החומר לרוח בחלק השני של התנועה
של ידיים יורדות חזרה לאדמה. עם כל ההפכים
שמסמלת ירידה.
לעלות לכיוון היאנג.
צריך פעולה כדי להתקדם. מ’שב ואל תעשה’
לא קורים דברים. שב ואל תעשה היא
פעולת חירום למקרה שהתלמיד/אדם הוא
מזיק או חסר יכולות. בטעות מפרשים את
wu wei כאי–עשייה בעוד שההתבטאות
הנכונה היא wei wu wei עשייה באי–עשייה
והכוונה באופן ברור היא כן לפעול אבל בדרך
מסוימת שמתאימה לחוקי הטבע ועל כך
יורחב.
יג האדם חומרי בטבעו ולכן מסומל כאדמה ־
האדמ(ם) ־ אדם מה. השאיפה שלנו היא
לאזן ולהתקדם לכיוון הרוח. אדם צריך לעבוד
ולשפר את איכותו. איכות האומנות כאיכות
האדם שעוסק בה.
יד טוב מסומל בכיוון למעלה ־ (איש המעלה ־
קונפוציוס) רע מסומל בכיוון מטה.
חיים פאסיביים ללא קאטה וללא גבולות הם
ללא מאמץ ומסומלים בירידה למטה. האדמה
(במקרה הזה כדבר שלילי) מושכת בצורה
פעילה ־ יאנג, ופועלת ההפך מאופייה ־ יין.
לשקוע למטה, להדרדר, לשקוע בייאוש, אדם
שחוח, כתפיים נפולות, ראש מורכן, חיים
בירידה וכו’.
פעולות של כוח הכבידה. לעלות למעלה דורש
עבודה. מאמץ נדרש להתנתק מהלמטה. לחכות
שדברים יקרו מעצמם לא יועיל.
האדמה צריכה לשמש כמקום יציב שאפשר
להשתמש בו כמקפצה או מקור של כח ־
התנגדות כדי לדחוף למעלה.
המשיכה למטה פעילה בהתמדה לכן המאמץ
לעלות גם הוא בהתמדה.
החומר של האדמה נדרש כדי שנוכל להישען
על חומר מוצק כדי לדחוף למעלה.
ככל שנתמיד בתרגול של לעלות למעלה
יתחזקו שרירי האופי והאישיות והמאמץ יהיה
יותר קל ויותר מובן. כוח המשיכה הולך ופוחת
ככל שמגביהים.
אדם איכותי מועיל.
טו סוף, התכוננות, מנוחה, שלמות והתחלה של
פעולה, יציאה למערכה. הבחנה בין הבית לבין
החוץ.
מערכה נגד יריבים מכיוונים שונים.
יציאה לדרך שיודעים את סופה אבל לא לגמרי
מכירים את מהלכה.
יציאה ממקום של בריאות למקום של טיפול.

טז היציאה לתנועה הראשונה מתבצעת
כשהרגליים מכופפות ־ הגוף נמוך.
בעמידת וו צ’י הרגליים ישרות והגוף זקוף
בעמידה השנייה שנחשבת כבר התחלת הקאטה
הרגליים מכופפות והגוף נמוך כחלק מהכנה
לתנועה הראשונה לכיוון השמיים.
כדי להתרומם או לקפוץ קודם מתכופפים.
התכופפות זאת מסמלת את הצורך בהנמכת
הגאווה לקראת לימוד. כדי שתלמיד יוכל
לספוג צריך קודם להתרוקן ומה שממלא אותו
זה הוא עצמו. הגאווה אומרת יש לי ידע אם יש
ידע לאן נכניס ידע חדש. כדי לקפוץ למעלה
צריך תנופה, כמה שיותר תנופה הקפיצה
יותר גבוהה, כמה שהתכופפות יותר נמוכה,
יותר תנופה, כמה שיותר תנופה מגיעים יותר
גבוהה.
תלמיד צריך לשקול טוב ולמצוא את המורה
הנכון בשבילו. אחרי שהחליט צריך לבטל את
הרצון שלו ללמוד מאותו מורה ולשאוף אך
ורק לשרת אותו. (סמוראי ־ לשרת. רונין ־
סמוראי ללא אדון).
טאי צ’י ־ איחוד הכוחות המנוגדים.
להיות למעלה בשמיים אלו חיי רוח ומוסר.
להיות בשמיים ־ תחושה של אושר.
לרחף בעננים ־ חוסר תקשורת והתמצאות,
אגואיזם.
להיות למטה על האדמה אלו חיים של יציבות,
התמצאות, ביטחון, שורשיות, חיבור לטבע.
להתדרדר למטה ־ חיים לא מוסריים, חיים
קשים, דיכאון.
מקפצה יציבה להתרוממות ־ מפה אפשר רק
לעלות.
ת א ו ר ה ת נ ו ע ה
חלק ראשון: שמים ־ הרמה של הידיים.
חלק שני: אדמה ־ הורדה של הידיים.
חלק ראשון: ראשית קדימה ככל שניתן ואז
למעלה את היתרה.
חלק שני:
א. אחורה ־ מרפק מוביל.
ב. למטה ־ כפות ידיים מובילות.
ג. קדימה ־ כפות ידיים מובילות.
א פ ש ר ו י ו ת כ ו ו נ ה
חלק ראשון:
קצה גב היד מוביל תנועה קדימה ולמעלה.
שכמות מובילות קדימה.
ידיים נמשכות למעלה.
ידיים נדחפות מלמטה.
התרוממות של הגוף מדחיפת העקבים.
התרוממות של הגוף דרך משיכה מקצה
הקודקוד.
התרוממות של הגוף דרך עמוד השדרה.
חלק שני:
היפוך תפקידים.