שלושת האוצרות ואלכימיה טאואיסטית
אלכימיה טאואיסטית, היווצרות הקוסמוס, ין ויאנג, והיפוך התהליך על ידי מדיטציה:
אלכימיה סינית בת כ-2000 שנה.
היא מתפצלת לשני ענפים מרכזיים: וואידאן – אלכימיה חיצונית וניידאן – אלכימיה פנימית.
– בוואידאן מערבבים חומרים ויוצרים שיקויים פיזיים; בניידן משתמשים ליצירת שיקויים פנימיים בחומרים שבקוסמוס ובתוך האדם.
המטרה העיקרית של השיקויים בניידן נקראת ג׳ינדאן – השיקוי הזהוב – עלייה במהות הפנימית מעל הטבע המשתנה של היקום (אני מבין את זה בתור סוג של אלוהות, לצאת החוצה מגבולות הטבע של היקום).
האלכימיה הסינית נקראת גם ״דרך השיקוי הזהוב״ – jindan zhi dao
מטרת האלכימיה היא להפוך את תהליך היצירה: מחוסר הקיום (wu) לאחדות (yi) לדואליות (yin and yang) ולריבוי (wanwu); השגה של חיי נצח וגישה למתחם השמיימי; ריפוי והגנה משדים וסכנות.
הכתבים העתיקים מתייחסים לגוף האדם ככלי המארח מגוון של אלים המייצגים את העקרונות של הקוסמוס כגון ין ויאנג. בין השאר האלים מתפעלים את הגוף והאיזון בתפקודו ויש לתחזק אותם ולדאוג להזנתם. הישות הפנימית ביותר היא Chizi ״הילד האדום״, היושב בבטן ומייצג את האני האמיתי, העובר הפנימי.
על מנת להזינו יש לדאוג להזרמת ״תמצית צהובה״ (מתחבר לירח ולין) ו״נשימה אדומה״ (מתחבר לשמש וליאנג).
הדאו מתחיל לראשונה כאחדות – Unity – ממנה נוצר הקוסמוס. בתחילת הקוסמוס היו Qian ו- Kun (בראשית ברא אלוהים את השמיים ואת הארץ – קיאן מייצג את השמיים והיאנג, קון את הארץ והין). ברגע שנוצר היקום קיאן נתן מהיאנג שלו לקון ונוצר משהו חדש בשם Kan, וקון נתן מהין שלו לקיאן ונוצר משהו חדש בשם Li. קאן ולי מחליפים בעצם את ההוויות הראשוניות ובכל אחד מהם יש גם ין וגם יאנג.
kan מקושר עם הירח, Li עם השמש.
לאחר היצירה של הקוסמוס נוצרים חמשת היסודות (המשך הבריאה) – wuxing שהם: עץ, אש, אדמה, מתכת ומים. חמשת היסודות נוצרים בחלוקה של המהות לין ויאנג: מים ואש הם ין ויאנג של אחרי המצב השמיימי; עץ ומתכת הם ין ויאנג של לפני המצב השמיימי. החמישי – אדמה – מכיל גם יאנג וגם ין, הוא המקור של ארבעת האחרים ומייצג את ההאחדה של היסודות.
על פי תאורית ה- Niedan, ה״שיקוי הזהוב״ הוא העתק זהה של האדם, שנוצר במצב המהות הריק, בו אין גבולות או יחסיות. נחשב כאילו הוא קיים בכל אחד מאיתנו.
המטרה של נידן היא ההחזרה של המרכיבים המקוריים של המהות: התמצית (Jing), הנשימה (אנרגיה, Qi) והרוח (Shen).
על פי תורת הדאו-דה-ג׳ינג – מהדאו (המהות של הכל) נוצרה האחדות (האחד), מהאחדות נוצרו ין ויאנג (השניים), ין ויאנג יצרו משהו שלישי (השלישי) ומהם נוצר הכל (עשרת אלפי הדברים).
בנידן מבצעים את התהליך ההפוך – מזקקים את התמצית (Jing) שהופכת לאנרגיה (צ׳י), מזקקים את האנרגיה שהופכת לרוח (שן), ומזקקים את הרוח כדי לחזור לריק (המצב הראשוני לפני הבריאה).
חומרי הבסיס של נידן הם שלושת האוצרות (Sanbao) – תמצית (Jing), נשימה (אנרגיה, Qi), ורוח (Shen). הם מיוצגים על ידי שלושה עיגולים חופפים.
בזמן של היצירה – שן מייצג את היצירה מדאו של הדברים שאינם חומריים; ג׳ינג את היצירה של דברים חומריים; צ׳י מחזיק את הקוסמוס החלל והזמן.
בעולם החומרי של אחרי היצירה – שן הוא התודעה, צ׳י הוא הנשימה והאנרגיה וג׳ינג הוא התמצית – הזרע של הגבר ודם המחזור של האישה.
בתהליך הנידן נוצר ״השיקוי הזהוב״ בשלושה שלבים העוברים בשלושת מרכזי הדנטיאן (Dantian).
השלב המקדים הוא השלמת מלאי הג׳ינג, צ׳י ושן שישמשו בשלבים הבאים. למשל באומנות הצ׳י-קונג העכשווית.
מרכז ה- Jing בגוף הוא בדנטיאן התחתון, באזור הטבור. הג׳ינג איתו אנו נולדים מתבזבז בכל רגע.
בתהליך של מדיטציה ועצירת זרם המחשבה, מתקבל מצב של שלווה בו הנשימה הופכת לנשימה עוברית, ותוך כדי התהליך ניתן להפוך את תהליך ״בזבוז״ הג׳ינג ולרכז את התמצית בדנטיין התחתון, כך יוצרים את השיקוי.
השלב הראשון בתהליך הוא יצירת צ׳י מהג׳ין שנאסף. הצ׳י מועבר לדנטיין שמעליו – מרכז הצ׳י (הנשימה, האנרגיה) הממוקם באזור הלב (שנקרא גם ״השדה הצהוב״, ״ארמון הארגמן״ ו״האישה המסתורית״) ומוזן שם.
בשלב השני יוצרים שן מצ׳י. בסוף השלב הזה הג׳ינג, צ׳י ושן מתאחדים ומועברים אל הדנטיין השלישי הממוקם במוח.
המעבר של השיקוי אליו והזיקוק שלו מהווים את השלב האחרון בתהליך, שבסופו מגיעים למצב של ״חוסר קיימות״, בעצם חזרה לדאו.